הרמת סינוס היא הליך כירורגי נפוץ, שנעשה במקרים בהם יש צורך בהחדרת שתלים דנטליים באזור אחורי של הלסת העליונה, אך קיים חוסר בגובה העצם אליה מוחדרים השתלים.
במאמר זה ריכזנו את כל המידע על הרמת סינוס, ההבדל בין הרמת סינוס פתוחה וסגורה, כיצד נראה התהליך, מהם סוגי העצם בהם משתמשים בהליך ועוד.
הרמת סינוס היא סוג של טיפול שיניים כירורגי שמטרתו ליצור תוספת גבה עצם בחלקים האחוריים של הלסת העליונה (המקסילה). כאשר יש צורך בביצוע שתל דנטלי בחלקים האחוריים של הלסת העליונה, נתקל לפעמים המשתיל בבעיה של חוסר בגבה עצם מספק שאינו מאפשר החדרת שתל דנטלי עם תמיכת עצם מספקת. באזור זה של הלסת קיים חלל אנטומי מלא אויר שנקרא: הסינוס המקסילרי. החדרת שתל דנטלי דרך עצם לא מספקת אל תוך חלל הסינוס הפתוח עשויה ליצור דלקות וזיהומים שיגרמו לכישלון השתל.
מהו סינוס?
מתי יש צורך בהרמת סינוס?
קיימות שתי שיטות עיקריות להרמת סינוס:
- הרמת סינוס פתוחה– בהרמת סינוס פתוחה, מבצע הרופא המנתח פתח או חלון בעצם הלסת המאפשר לו גישה אל חלל הסינוס המקסילרי. לאחר פתיחת החלון, מרים המנתח את הרירית המצפה את חלל הסינוס בעזרת מכשור ייעודי עדין מבלי לקרוע אותה. בין רצפת החלל לבין הרירית המורמת מוחדר תחליף עצם בצורת גרגרים קטנים. גרגירי העצם יכולים להיות ממקורות שונים: מקור אדם (בדר"כ מתורם חומר שמסופק מ"בנק" עצם, בעל חיים אחר כגון בקר,חזיר וכו' או חמרים סינתטיים). בסיום החדרת הגרגרים, סוגר המנתח את החלל הממולא ותופר את החניכיים. זמן ההמתנה הממוצע לבניית העצם בחלל הסינוס נע בין 6-8 חדשים ובפרק הזמן הזה נבנית עצם חדשה שתאפשר החדרת שתלים כ-6 חודשים לאחר מכן. במידה וקיימת עצם בעבי מספק להשגת יציבות ראשונית של שתלים דנטליים יוחדרו השתלים באותו המעמד של הרמת הסינוס וכך יחסך זמן רב של המתנה למטופל.
- הרמת סינוס סגורה– בהרמת סינוס סגורה לא פותחים חלון אל תוך הסינוס, אלא מבצעים קדח קטן מאד (כ-3-5 מ"מ בלבד) דרך עצם הלסת מתוך חלל הפה ולא מהצד. הפעולה יכולה להתבצע רק המקרים בהם קיים גבה עצם התחלתי המבטיח ייצוב השתל המוחדר ומאפשרת הגבהה ודחיקה של רירית הסינוס. דרך החריר שנוצר, דוחף המנתח את רירית הסינוס כלפי מעלה, מחדיר גרגירי עצם כתושה, ולעתים גם שתל דנטלי כבר באותה ישיבה מבלי להמתין להחלפת העצם הכתושה בעצם טבעית. את דחיקת הרירית כלפי מעלה ניתן לבצע באמצעות מכשירים הנקראים אוסטיאוטומים.
בשנים האחרונות, פותחו שיטות להרמת רצפת הסינוס שאינן פולשניות-
- הרמת רצפת הסינוס באמצעות בלון. זהו בלון עשוי סיליקון הזהה לבלון הצינטורים הקרדיאלי ומאפשר למנתח בשיטה זעיר פולשנית להרים את רירית הסינוס במידה הנדרשת. לאחר הרמת הרירית מוצא הבלון ומוזרקת עצם פנימה יחד עם החדרת השתל. שיטה זו הקרויה MIAMBE-MINIMAL ANTHRAL MEMBRANE BALLOON ELEVATION שפותחה בישראל . שיטה זו מקטינה משמעותית את פוטנציאל הסיבוכים לאחר הרמת הסינוס ולמעשה אין כמעט נפיחות או כאב לאחר הטיפול מה שקיים בפרוצדורה של הרמת סינוס פתוחה. פרופ' זיו מזור הינו הרופא המדריך את הקהילה הרפואית ביישום שיטה זו ע"י קורסים הניתנים ברחבי העולם על יישומי שיטה זו.
- הרמת רצפת הסינוס באמצעות מקדחים אטראומטיים. זו שיטה חדשנית בה נעשה שימוש במקדחים מיוחדים שדוחסים את העצם הקיימת של המתרפא כלפי מעלה וגורמים לדחיקת חלל הסינוס כחלק אינטגרלי של השימוש בהם. שיטת דחיסה זו הקרויה OSSEODENSIFICATION נמצאת בשימוש בארה"ב והובאה לארץ לראשונה ע"י פרופ' זיו מזור שנמנה על הצוות הרפואי והמחקרי המפתח את יישומיה.
מה ההבדל בין הרמת סינוס פתוחה להרמת סינוס סגורה?
הרמת סינוס סגורה היא הליך ניתוחי פשוט יחסית, במסגרתו מומחה חניכיים או כירורג פה ולסת מרים את החניכיים מהאזור המיועד לשתל, דוחק את העצם כלפי מעלה ומחדיר חומר עצם אל האזור.
הרמת סינוס סגורה במרפאתו של פרופ' מזור מבוצעת באמצעות בטכניקה חדשנית ולא פולשנית בשם אוסאודנסיפיקציה (OSSEODENSIFICATION), וכוללת שימוש במקדחים מיוחדים שפועלים לדחיסה של העצם פנימה ומאפשרים להחדיר את השתל בקלות.
פרופ' מזור הוא מחלוצי השיטה בישראל, נמנה על הצוות הרפואי והמחקרי מאחורי פיתוחה, ואף מדריך מומחים בישראל לגבי השימוש בשיטה.
הרמת סינוס פתוחה מערבת ניתוח משמעותי יותר, בו יוצרים מעין חלון בעצם הפונה אל הסינוס, מרימים את רירית הסינוס ומחדירים חומר עצם אל החלל שבין הרירית לרצפת חלל הסינוס.
כיום למעלה מ-90% מהרמות הסינוס נעשות בשיטה הסגורה, הנחשבת להליך קל ובעל סיכון נמוך יותר לסיבוכים, ומשכה קצר יחסית – כ-20 דקות. השימוש בהרמת סינוס פתוחה נעשה רק כאשר קיים חוסר עצם משמעותי מאוד. מעבר להיותה הליך מורכב וארוך יותר (יכול להמשך כשעה), לא פעם הרמת סינוס פתוחה אינה מאפשרת החדרת שתלים באותו מעמד, ויש להמתין מספר חודשים להתבססות העצם, לפני החדרת השתלים. זאת, בניגוד להרמת סינוס סגורה, שמאפשרת לרוב החדרה של השתלים מיד לאחר החדרת חומר העצם.
מהם סוגי העצם המשמשים להרמת סינוס?
כיום ישנו מגוון של חומרי מילוי המשמשים כתחליפי עצם:
- גרגירי עצם – תחליף עצם שנראה כאבקה. חלקיקי העצם מגיעים מהחי (פרה, חזיר), מתורם אדם, או מחומר סינטטי.
- ג'ל – בשנים האחרונות נכנס לשימוש תחליף עצם בתצורה של ג'ל סמיך. יתרונו הגדול טמון בכך שהוא מאפשר להרים את רירית הסינוס בקלות יחסית, וכן מקצר את משך ההליך, לעומת שימוש בגרגירי עצם.
למה לצפות לאחר הניתוח?
לאחר הטיפול יש להימנע ממאכלים חמים, משטיפות פה ומיריקה, למשך 24 שעות.
לאחר 24 שעות יש לבצע שטיפות פה בחומרים אנטיבקרטריאליים.
להרמת סינוס רופא השיניים ינחה אותך לטול טיפול אנטיביוטי ומשככי כאבים לפי הצורך.
משך ההחלמה הממוצע של הרמת סינוס פתוחה הוא כ-10 ימים, וייתכנו כאבים ונפיחות מקומית בימים הראשוניים שלאחר הטיפול.
הרמת סינוס סגורה לרוב אינה דורשת החלמה, וניתן לחזור לפעילות רגילה כבר למחרת הטיפול.
מהם אחוזי ההצלחה של הרמת סינוס?
אחוזי ההצלחה של הרמת סינוס גבוהים ביותר, על אחת כמה וכמה כשמדובר בהרמת סינוס סגורה.
מחקר רטרוספקטיבי שפורסם בשנת 2018 וכלל מעקב בן 5 שנים אחר מטופלים שעברו הרמת סינוס בטכניקה זעיר פולשנית, מצאה ששיעור ההישרדות של שתלים דנטליים שהוחדרו לשימוש בשיטה זו עמד על 97%.
אחד המרכיבים המשמעותיים ביותר שמשפיעים על הצלחת הטיול, הוא הבחירה ברופא שיבצע את ההליך.
כיום כל רופא שיניים רשאי לבצע הרמת סינוס, אך ההמלצה היא לבחור במומחה למחלות חניכיים (פריודונט), או כירורג פה ולסת. בחירה במומחה מיומן ובעל ניסיון רב בהרמת סינוס, תגדיל את אחוזי ההצלחה של ההליך.
הסיכון לסיבוכים לאחר הרמת סינוס נמוך, וכולל זיהום וקרע ברירית הסינוס שמביא להתפזרות חומר העצם בחלל הסינוס ודורש פינוי שלו דרך האף.
האם ישנן אלטרנטיבות להרמת סינוס?
כיום הרמת סינוס היא הטיפול הטוב והמתאים ביותר ליצירת עצם, במקרים בהם גובה העצם הקיימת אינו מספק להחדרת שתלים.
ישנם מקרים קיצוניים שבהם ניתן למקם שתלים באתרים בהם קיימת עצם, ביניהם:
- שימוש בשתלים זיגומטיים שמעוגנים בעצם הלחי, שלרוב אינה נספגת. מדובר בפרוצדורה מורכבת שדורשת מיומנות ומומחיות של רופא שיניים מומחה.
- שימוש בשתלים פטריגואידים שמבוצעים בחלק האחורי של הלסת העליונה ומעוגנים בעצם הגולגולת. גם כאן מדובר בהליך מורכב המומלץ במקרים חריגים.