הרמת סינוס

בכדי לאפשר החדרת שתלים דנטליים למטרת שיקום אזור זה יש צורך בפרוצדורה כירורגית הקרויה "הרמת סינוס" שמטרתה לדחוק את חלל הסינוס ולאפשר החדרת שתל ועצם בכמות מספקת על מנת לתת לשתל תמיכה.

הרמת סינוס היא סוג של טיפול שיניים כירורגי  שמטרתו ליצור תוספת  גבה עצם בחלקים האחוריים של הלסת העליונה (המקסילה). כאשר יש צורך בביצוע שתל דנטלי בחלקים האחוריים של הלסת העליונה, נתקל לפעמים המשתיל בבעיה של חוסר בגבה עצם מספק שאינו מאפשר החדרת שתל דנטלי עם תמיכת עצם מספקת. באזור זה של הלסת קיים חלל אנטומי מלא אויר שנקרא: הסינוס המקסילרי. החדרת שתל דנטלי דרך עצם לא מספקת אל תוך חלל הסינוס הפתוח עשויה ליצור דלקות וזיהומים שיגרמו לכישלון השתל.

בכדי לאפשר החדרת שתלים דנטליים למטרת שיקום אזור זה יש צורך בפרוצדורה כירורגית הקרויה "הרמת סינוס" שמטרתה לדחוק את חלל הסינוס ולאפשר החדרת שתל ועצם בכמות מספקת על מנת לתת לשתל תמיכה.

קיימות שתי שיטות עיקריות להרמת סינוס:

  1. הרמת סינוס פתוחה – בהרמת סינוס פתוחה, מבצע  הרופא המנתח פתח או חלון בעצם הלסת המאפשר לו גישה אל חלל הסינוס המקסילרי. לאחר פתיחת החלון, מרים המנתח את הרירית המצפה את חלל הסינוס בעזרת מכשור ייעודי עדין מבלי לקרוע אותה. בין רצפת החלל לבין הרירית המורמת מוחדר תחליף עצם  בצורת גרגרים קטנים. גרגירי העצם יכולים להיות ממקורות שונים: מקור אדם (בדר"כ מתורם חומר שמסופק מ"בנק" עצם, בעל חיים אחר כגון בקר,חזיר וכו' או חמרים סינתטיים). בסיום החדרת הגרגרים, סוגר המנתח את החלל הממולא ותופר את החניכיים. זמן ההמתנה הממוצע לבניית העצם בחלל הסינוס נע בין 6-8 חדשים ובפרק הזמן הזה נבנית עצם חדשה שתאפשר החדרת שתלים כ-6 חודשים לאחר מכן. במידה וקיימת עצם בעבי מספק להשגת יציבות ראשונית של שתלים דנטליים יוחדרו השתלים באותו המעמד של הרמת הסינוס וכך יחסך זמן רב של המתנה למטופל.
  2. הרמת סינוס סגורה – בהרמת סינוס סגורה לא פותחים חלון אל תוך הסינוס, אלא מבצעים קדח קטן מאד (כ-3-5 מ"מ בלבד) דרך עצם הלסת מתוך חלל הפה ולא מהצד. הפעולה יכולה להתבצע רק המקרים בהם קיים גבה עצם התחלתי המבטיח ייצוב השתל המוחדר ומאפשרת הגבהה ודחיקה של רירית הסינוס. דרך החריר שנוצר, דוחף המנתח את רירית הסינוס כלפי מעלה, מחדיר גרגירי עצם כתושה, ולעתים גם שתל דנטלי כבר באותה ישיבה מבלי להמתין להחלפת העצם הכתושה בעצם טבעית. את דחיקת הרירית כלפי מעלה ניתן לבצע באמצעות מכשירים הנקראים אוסטיאוטומים.

בשנים האחרונות, פותחו שיטות להרמת רצפת הסינוס שאינן פולשניות-

  1. הרמת רצפת הסינוס באמצעות בלון. זהו בלון עשוי סיליקון הזהה לבלון הצינטורים הקרדיאלי ומאפשר למנתח בשיטה זעיר פולשנית להרים את רירית הסינוס במידה הנדרשת. לאחר הרמת הרירית מוצא הבלון ומוזרקת עצם פנימה יחד עם החדרת השתל. שיטה זו הקרויה MIAMBE-MINIMAL ANTHRAL MEMBRANE BALLOON ELEVATION  שפותחה בישראל . שיטה זו מקטינה משמעותית את פוטנציאל הסיבוכים לאחר הרמת הסינוס ולמעשה אין כמעט נפיחות או כאב לאחר הטיפול מה שקיים בפרוצדורה של הרמת סינוס פתוחה. פרופ' זיו מזור הינו הרופא המדריך את הקהילה הרפואית ביישום שיטה זו ע"י קורסים  הניתנים ברחבי העולם על יישומי שיטה זו.
  2. הרמת רצפת הסינוס באמצעות מקדחים אטראומטיים. זו שיטה חדשנית בה נעשה שימוש במקדחים מיוחדים שדוחסים את העצם הקיימת של המתרפא כלפי מעלה וגורמים לדחיקת חלל הסינוס כחלק אינטגרלי של השימוש בהם. שיטת דחיסה זו הקרויה OSSEODENSIFICATION  נמצאת בשימוש בארה"ב והובאה לארץ לראשונה ע"י פרופ' זיו מזור שנמנה על הצוות הרפואי והמחקרי המפתח את יישומיה.
סגירת תפריט