השתלה ובניית עצם (רגנרציה)

לפרופ' מזור ניסיון קליני ומחקרי עשיר בשימוש בשיטות השונות לבניית עצם. כמו כן הוא מבצע הדרכות ליישום השיטות הללו ברחבי העולם.

התנאי היסודי והבסיסי לביצוע שתל דנטלי הוא קיום נפח עצם מספיק הן במימד הרוחב והן בימד הגבה שיבטיח יציבות השתל לאורך זמן.

סיבות למחסור עצם

  1. מחלת חניכיים מתקדמת – נגרמת בדר"כ עקב חסר שמירה על הגיינה אורלית או בשילוב עם מעורבות גנטית.אי טיפול במחלה מוביל לנסיגת עצם וחניכיים הגורמות לניידות השן ונשירתה.
  2. דלקות סביב שורשי השיניים,מורסות,ציסטות ועוד, הם תהליכים הגורמים לדלקת לכרסם את עצם הלסת.
  3. תותבות-לבישה של תותבות,ובמיוחד כאלו שאינן מותאמות היטב ולאורך זמן רב,גורמת לספיגה של עצמות הלסתות.
  4. זקנה – תהליך ההזדקנות של הגוף מתבטא בין היתר בספיגת עצמות הלסת.
  5. סינוס מקסילרי גדול ורחב-חלל אוויר הקיים אנטומית בלסת העליונה וקירבתו לחלל הפה לא מותירה מספיק עצם לסת- חלל זה הולך ומתרחב במצבים של חסר שיניים לאורך זמן באזור האחורי של הלסת העליונה.
  6. עקירות שיניים-לרוב לאחר עקירות(ללא טיפול של מילוי המכתשית לאחר עקירתה) קיימת נסיגת עצם של עד כ-50% לאחר השנה הראשונה.

מהי השתלת עצם?

הפרוצדורה של השתלת העצם היא למעשה הוספת עצם ממקורות שונים,לאזור המיועד להשתלה ע"מ לעבות את עצם הלסת הן במימד האורכי או הרוחבי,העצם המוספת יכולה להיות גרגרית או בצורת גוש ומכוסה ע"י הרופא המנתח במעטפת דקה הנקראת ממברנה.  הממברנה לרוב עשויה מקולגן  מתכלה ותפקידה  להגן ולתחום את חמר השתלת העצם ולמנוע מתאי אפיתל שהם הכי מהירים בפה מלחדור לרקמת העצם המושתלת ובכך לאפשר לתאי עצם עצמיים של המטופל למלא את האיזור וליצור עצם חדשה. קיימות גם ממברנות מחומרים אחרים שאינם מתכלים  כמו טפלון  ואף רשת טיטניום.

אילו סוגי תחליפי עצם קיימים?

  1. עצם אוטוגנית-עצמית– הרופא נוטל עצם מאזור הניתוח או מאתר אחר של המתרפא ומניח אותה באזור המיועד,לרוב נלקחת מאזור הסנטר,חיך או לסת תחתונה ובמקרים מאד קיצוניים-אגן או גולגולת.יתרונה הוא שזו העצם הכי מתאימה למתרפא כי היא שלו וסיכויי קליטתה הם הגבוהים ביותר. חסרונה הוא שהאזורים ה"תורמים"-פצועים לאורך זמן רב,ישנה מגבלה בכמות שניתן לקחת וגם סיכונים לפגיעה עצבית באזורים התורמים.במקרים של אגן או גולגולת – מדובר בניתוח עם הרדמה כללית לרוב בבית חולים.
  2. עצם נתרמת מהחי- עצם הנלקחת או מבני אדם התורמים אותה ל "בנק עצם" או מבעלי חיים-לרוב פרות או חזירים,כל החלקים האורגנים מוסרים ממנה ואין כל חשש להעברת נגיפים או חיידקים כלשהם,זוהי השיטה הפופולארית כיום היות ותחליפים אלו מתקרבים ביכולת הקליטה שלהם לעצם עצמית אך ללא הסיכון בנטילתה וללא הגבלה בכמות.
  3. עצם מלאכותית – עצם ממקור סינטטי בעלת חלקיקים הקרובים בצורה הגיאומטרית שלהם לעצם אדם. החיסרון הוא שסיכויי הקליטה יורדים לעומת שני הסוגים האחרים.

הטיפול נעשה במרפאת השיניים באופן סטרילי ולרוב נותן הרופא  למטופל  טיפול אנטיביוטי פוסט אופרטיבי וחומרים נוספים לחיטויי האזור בצורת שטיפות  ע"מ למנוע  אפשרות לזיהום.למרות שנהוג לחשוב שעצם היא איבר מאד קשה-אזורי ההשתלה חייבים להיות מוגנים מלחץ או טראומה כיוון שהם רכים ויכולים לנוע מהאזור הרצוי. עישון לרוב פוגע בסיכויי השתלות עצם ואינו מומלץ (בארה"ב אף מחמירים ואומרים למעשנים כי סיכויי הכישלון מאד גדולים) ולבטח שישנו איסור על עישון 48 שעות לאחר ההשתלה. גם מחלות כלליות כמו-אוסטאופורוזיס, סכרת לא מאוזנת ומחלות מערכת החיסון יכולות להגדיל את סיכויי הכישלון.

סוגים של בניית עצם

  1. הרמת סינוס – פרוצדורה  שנועדה לאפשר גבה עצם מספיק  להחדרת שתלים באזורים אחוריים של הלסת העליונה. ההליך יכול להיות או הרמת סינוס פתוחה- בה המנתח פותח חלון לטרלי בעצם הלסת דרכו מוחדרת העצם ומורמת רירית הסינוס או הרמה "סגורה" בה הגישה נעשית מרכס העצם(האזור בו נעקרה השן). הפרוצדורה השנייה היא כמובן פחות טראומטית ופחות פולשנית.
  2. הרחבת רכס / פיצול רכס – כאשר העצם צרה מדיי, רכס העצם צר, והשתל רחב מדיי. החדרת שתל רחב לתוך עצם צרה מדיי עשויה להוביל לשבירתה ולכישלון של השתל. בהתאם, לפני שמחדירים את השתל, יש להרחיב את העצם לתוכה הוא יוברג. קיימות שיטות שונות לביצוע הפרוצדורה הזו ורמת המיומנות הכירורגית הנדרשת מהרופא לביצוע הפעולה גבוהה למדיי. עם זאת, בידיים מיומנות, הרחבת הרכס תאפשר השתלה מידית  ותשפר מאד את רמת החיים של הסובלים מחסר שיניים.
  3. בניית עצם באמצעות בלוקים – כאשר יש חוסר רב של עצם ניתן לקחת בלוקים של עצם, להבריג אותם לעצם הקיימת, ולאחר מספר חודשים הבלוק של העצם מתאחה לעצם הקיימת והם הופכים מקשה אחת. נפח העצם החדש מאפשר השתלה שלפני כן לא היינו מסוגלים לבצע עקב חוסר עצם. בלוקים של עצם ניתן לקבל מוכנים מראש- במקרה זה הם מופקים מעצם של תורם, או לקחת אותם מגוף המטופל עצמו (בדרך כלל מאזור הסנטר, או מזווית הלסת ). ההליך הזה מעט טרומטי ודורש מיומנות כירורגית של הרופא המטפל.

זירוז תהליך יצירת העצם החדשה ע"י שימוש בפקטורי גדילה עצמיים מדם המטופל

ברפואת השיניים המודרנית נעשה שימוש רב בשנים האחרונות בפקטורי גדילה שונים המוספים לעצם המושתלת ומאפשרים זירוז של התהליך והשגת עצם חדשה בפרקי זמן קצרים יותר. אחת השיטות הפופולריות בעולם ובה משתמש פרופ' מזור הוא נטילה של  מספר מבחנות של דם המתרפא לפני תחילת הטיפול הכירורגי,סירכוז של המבחנות בצנטריפוגה מיוחדת ומיצוי של אותם פקטורי גדילה המוחדרים בחזרה אל המתרפא יחד עם העצם המושתלת.

ההליך קצר יחסית אך בעל תרומה משמעותית לזירוז הליך בנית העצם ולקבלת ריפוי מהיר יותר הן של הרקמות הרכות(חניכיים) והן של הרקמות הקשות(עצם).

גם כאן לפרופ' מזור ניסיון קליני ומחקרי עשיר בשימוש בשיטה, וביצוע הדרכות ליישומה ברחבי העולם.

אביזרים אלו מכונים: חלקי שיקום.
השתל הדנטלי משמש למעשה כתחליף שורש השן הטבעית והוא מעוגן לעצם הלסת ומאפשר בניה והשלמה של השיניים החסרות.שתל אחד או רבים עשויים לתמוך בשיטות שונות של בניית שיניים, כגון כתר בודד,רצף של כתרים המכונה גשר, תותבות המוברגות ישירות לשתלים, ועוד. ניתן גם להשתמש בשתלים בתור עיגון עבור תזוזת שיניים אורתודנטית.
מרבית השתלים הדנטליים הם דמויי בורג המוברג לתוך עצם הלסת, אולם קיימים גם שתלים הנראים בצורת דיסק, ושתלים חיצוניים הממוקמים מעל עצם הלסת. החדרת השתלים אל עצם הלסת מבוצעת תוך קידוח לתוכה, והחדרת השתל אל הקדח בתנועת סיבוב.

לאחר החדרת השתל, עוברת עצם הלסת תהליך המכונה אוסטיאו-אינטגרציה. בתהליך זה בונה עצם הלסת את עצמה סביב השתל, ומשפרת את אחיזתו בתוכה. בניגוד לשן רגילה אין סביב השתלים רצועת סיבים המשמשת כמשככת זעזועים (סיבים פריודונטליים), לכן, התחושה המתקבלת בלעיסה של שיניים המקובעות בשתלים שונה מעט מזו שמתקבלת עם שיניים טבעיות.

רמת ההצלחה והבטיחות של ביצוע שתלים גבוהה למדי. אחוזי השרידות של שתלים בפה על פי מחקרים עומדים על כ-95% בטווח של 5 שנים, והסיכוי הסטטיסטי להישרדותם בפה הולך וקטן עם הזמן אך עדין גבוה ועומד על כ- 82% גם לאחר 20 שנה. עם זאת יש לזכור כי הנתונים הללו מבוססים על שתלים שבוצעו גם לפני 20 שנה, וכי הטכנולוגיה והמחקר המשמשים כיום כבסיס לתכנון וביצוע שתלים התקדמו מאד עם השנים. לאדם הסובל מחוסר שיניים השתלים עשויים להחזיר את התפקוד, את המראה של חיוך אסתטי, דיבור נאות, וכמובן את היכולת ללעוס. הסיכונים בביצוע שתל דנטאלי הם בעיקר כישלון השתל כתוצאה מחוסר קליטה שלו בעצם הלסת, שבר שלו או של חלקי השיקום לאחר מספר שנים, ופגיעה באיברים אנטומיים סמוכים למיקום ביצוע ההשתלה. איברים אלו יכולים להיות הסינוס המקסילרי בלסת העליונה, והעצב המספק את התחושה לשפה הקדמית בלסת התחתונה. על מנת להימנע מפגיעה באיברים אלו או מאבדן תחושה, חשוב כי המשתיל יסתמך על צילומים המדגימים את כמות העצם, רוחבה וגובהה בתלת מימד, כמו גם מיקום המבנים הנזכרים לעיל.וכמובן נסיון ומיומנות הרופא המשתיל היא פקטור קריטי להצלחת הטיפול והקטנת הסיבוכים האפשריים.

החדרת שתל דנטלי הוא תהליך קל ופשוט בידיים מיומנות, אולם יש לזכור כי יש בו גם מעורבות של תהליך ביולוגי ולא מכני גרידא. בהתאם, על רקמות הפה לתמוך בקליטת השתל הדנטלי. מחקרים מעידים על כך כי סוכרת בלתי מאוזנת עישון כבד וצריכת אלכוהול, מורידים את הסיכויים הסטטיסטיים לקליטת השתל.

מעבר לכך, יש צורך בנפח עצם מספק שיאפשר החדרת שתל לתוכו. במידה של חוסר בנפח עצם, יכול המשתיל להיעזר במגוון שיטות לעיבוי נפח העצם, הנפוצות בהן: פיצול רכס, אוגמנטציה לטראלית, וגם הרמת סינוס.השתלים הראשונים פותחו עוד בשנות ה-40 של המאה ה-20 על ידי קבוצות חוקרים באירופה, ועם המצאת השתל הבורגי, הקל יותר להחדרה, הפכו השתלים להיות בחזית המחקר העולמי בתחום רפואת השיניים ואחד השינויים הגדולים ביותר בתולדותיה. בעולם יש מעל 3000 יצרני שתלים, חלקם קטנים המשווקים לסביבתם המיידית בלבד, ועד חברות ענק המשווקות את השתלים מתוצרתם לעולם כולו.
גם בישראל קיימות לא מעט חברות לייצור שתלים איכותיים המיוצאים ללמעלה מ-80 מדינות ברחבי העולם.ניתן בהחלט לומר כי ישראל נחשבת ל"מעצמה" בתחום יצור השתלים.
ביצוע שתלים איננו התמחות מוכרת על ידי משרד הבריאות בישראל. כל רופא שיניים שעבר הכשרה מתאימה רשאי לבצע שתלים. מומחים בעלי יותר ניסיון בביצוע שתלים הינם פריודונטים (מומחים למחלות חניכיים) ומומחים לפה ולסת (כירורגים).
שתלים דנטליים מבוצעים ע"י פרופ' זיו מזור החל משנת 1985.פרופ' מזור הינו אחד מחלוצי ההשתלות הדנטליות בישראל.מאז ועד היום משמש פרופ' מזור כמורה ומדריך לרופאי שיניים בתחום האימפלנטולוגיה. הוא מרכז הדרכות בארץ ובעולם בנושאים אלו ועוסק במחקר קליני לקידום נושא האימפלנטולוגיה. בנושא זה הינו מרצה עולמי מבוקש.

סגירת תפריט